באמצע אוגוסט החלטתי שספטמבר יהיה חודש חופש
חופש ממחוייבויות.
נכון.. יש לי ילדים ועסק שצריך לתחזק (באהבה ברור )..
אז עשיתי קניות ומילאתי מקרר ומזווה שיספיקו לזמן ממושך, מספיק בכדי שישחרר אותי מקניות בסופר.
ואז נשארתי עם המחשבות.
פה מתחיל אתגר התודעה.
מה צריך, מה חייב, ואם אני לא עושה כלום - זה בסדר ?
אני עדיין חיונית, חיובית ?
ללכת לים זה לעשות כלום? לא כלום?
להתניע ולסוע לצפון, לשבת שלושה ימים עם חברה ולצחוק, ולצחוק ולצחוק.. זה תקין?
אז מצאתי תשובה - זה בסר, תקין ויותר מהכל - נחוץ ומחייה!
מצאתי את עצמי גם הולכת בשדות, מגלה את עצמי בעונות השנה המתחלפות.
הבנתי שאין לי העדפה לקיץ או סתיו. בשתיהן מצאתי רומנטיקה.
גיליתי את עצמי על הסאפ... ודברתי עם הדגים
התאהבתי בגלזורה חדשה ורעננה אפילו לפני הקפה הראשון
שמעתי את עצמי מדברת ועונה. מקשיבה , מהנהנת ורכה אליי ואתי
כתבתי פוסטים שיווקיים בקלילות תוך כדי דילוגים על המקלדת. ונהניתי. וצחקתי
אז עוד דקה ורבע נגמר ספטמבר והחגים ממש תכף נשארים מאחור.
וברגע הזה התגנבה לי מחשבה - בין מיחזור החומר ויצירת קולקציה חדשה הבנתי שהשגרה קוראת לי ואני מתגעגעת אליה - לשגרה, למחוייבות, לתלמידים, לימי השבוע , לטקסי היומיום.
כי שם, גם שם, אני מרגישה משוחררת וחופשייה, מרחפת בריקוד בין הימים.
וההבנה שהחופש הוא תודעה.