ב 25 שנותיי קדרית חוויתי תהפוכות, שינויים, גבוה, נמוך ובעיקר למדתי שאני לא יודעת הרבה.
רוב השנים ראיתי עצמי כיצרנית.
התרחקתי מהתואר- יוצרת/ אמנית.
ראיתי בעשייה שלי מקצוע.
בשנים האחרונות הוצאתי את הראש מהכלים וזיהיתי תכונות של אמנית.
אלו היו שנים שהריצוי היה חלק בלתי נפרד מהעשייה והחיים הפרטיים שלי.
חפשתי ויצרתי מה שלקוחות יאהבו,
מה יקנו יותר,
מה עליי לעשות שיאהבו אותי.
כי מה לעשות ?
אתם- כולכם - בזכותכם - אני ממשיכה.
תמיד היו ויהיו מי שיתחבר ויאהב, ירכוש ויפרגן...
כמו - כן זיהיתי את הבלתי נמנע -
אני לא יכולה לרצות את כולם !!!!!
לא כולם יאהבו אותי ואת העבודות שלי.
בחודשים האחרונים אני חוזרת לאהבה שלי - חימר שחור, חשוף, סימני האצבעות שלי, נוכחות טבעית פראית ובלתי נשלטת.
אם כולם יאהבו אותי - יהיה מגניב...
אם חלק מכם יזהה את הנשמה שלי בכלים שלי , יאהב, ירצה, ירכוש, ואצליח לשמח ולהיות נוכחת בבתים שלכם - אהיה מאושרת וארגיש שחלק ממני אתכם.
בקפה, במרק, במטבח, בסלון.
וזה יהיה פיצוי נעים ומספק.
בתמונות -
שפע מהטבע.
מתנות שקבלתי בשבת בבוקר
וכמובן מהקולקציה הטבעית והפראית
Comments