top of page

המוזה שלי

אני מייצרת הרבה

לפעמים אני מסתכלת על הידיים שלי

והן נראות לי כמו עוד גוף

לפעמים אפילו לא שלי.

מתבוננת בידיים שלי בהתפעלות, בהתפעמות.

הן יודעות את העבודה מעצמן.

שם הגוף מחובר לראש.

אני יודעת מה צריך לעשות, הידיים מקבלות הוראה ועובדות.

הימים הופכים לשבועות, לחודשים

וגם השנים עוברות

עד שתגיע המוזה

כבר למדתי להמתין בסבלנות

להמתין לבעירה הפנימית

מחכה לקול שיגיע

למדתי לא לדחוק בו

מצפה ומחכה

בימים האחרונים אני מרגישה שהמוזה שלי מתקרבת ואני כל כך מתרגשת לקראתה.

מפנה לי את אוגוסט

ואז אכנס לסטודיו

אסגור את הדלת

ונתייחד




 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
מנגו, סברס וענבים

קיץ כזה. הכל עצר. לא שותלת נותנת לאדמה לנוח. מנגואים אחרונים על העץ. מתרחש בי דיגדוג של געגוע בין האצבעות. צבעים בהירים של תקווה במחשבות.

 
 
 

Comments


bottom of page